×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא זבחים מ״ח.גמרא
;?!
אָ
פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים כּוּ׳.: מִכְּדֵי צָפוֹן בְּעוֹלָה כְּתִיב נִיתְנֵי עוֹלָה בְּרֵישָׁא. חַטָּאת אַיְּידֵי דְּאָתֵי מִדְּרָשָׁא חַבִּיבָא לֵיהּ. וְנִיתְנֵי חַטָּאוֹת הַחִיצוֹנוֹת אַיְּידֵי דְּנִכְנַס דָּמָן לִפְנַי וְלִפְנִים חַבִּיבָא לֵיהּ. וְצָפוֹנָה בְּעוֹלָה הֵיכָא כְּתִיבָא {ויקרא א׳:י״א} וְשָׁחַט אוֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה. אַשְׁכְּחַן בֶּן צֹאן בֶּן בָּקָר מְנָא לַן אָמַר קְרָא {ויקרא א׳:י׳} וְאִם מִן הַצֹּאן וי״ווָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן וְיִלְמַד עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן. הָנִיחָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר מְלַמְּדִין אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר אֵין מְלַמְּדִין מַאי אִיכָּא לְמֵימַר. דְּתַנְיָא {ויקרא ה׳:י״ז} וְאִם נֶפֶשׁ וְגוֹ׳ לְחַיֵּיב עַל סְפֵק מְעִילוֹת אָשָׁם תָּלוּי דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲכָמִים אפּוֹטְרִין מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי מָר סָבַר לְמֵידִין וּמַר סָבַר אֵין לְמֵידִין. אָמַר רַב פָּפָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לְמֵידִין וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבָּנַן נֶאֱמַר כָּאן מִצְוֹת וְנֶאֱמַר בְּחַטַּאת חֵלֶב מִצְוֹת. מָה לְהַלָּן דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת אַף כָּאן שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְרַבִּי עֲקִיבָא מָה לְהַלָּן בִּקְבוּעָה אַף כָּאן בִּקְבוּעָה לְאַפּוֹקֵי חַטָּאת דְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו דְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד הוּא. וְרַבָּנַן אֵין גְּזֵירָה שָׁוָה לְמֶחֱצָה ור״עוְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי אֵין גְּזֵירָה שָׁוָה לְמֶחֱצָה. אִין הָכִי נָמֵי וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא סָבַר וְאִם נֶפֶשׁ כְּתִיב וי״ווָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן. וְרַבָּנַן נָמֵי הָכְתִיב וְאִם נֶפֶשׁ לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר הֶיקֵּשׁ עֲדִיף וּמָר סָבַר גְּזֵירָה שָׁוָה עֲדִיף. לָא דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא דְּהֶיקֵּשׁ עֲדִיף וְאָמְרִי לָךְ רַבָּנַן תַּחְתּוֹן הוּא דְּגָמַר מֵעֶלְיוֹן. לְאָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים שֶׁלֹּא תֹּאמַר לֹא יְהֵא סְפֵיקוֹ חָמוּר מִוַּדָּאוֹ מָה וַדָּאוֹ חַטָּאת בַּת דַּנְקָא אַף סְפֵיקוֹ אָשָׁם בַּר דַּנְקָא. וְרַבִּי עֲקִיבָא הָא סְבָרָא מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ {ויקרא ז׳:א׳} מִזֹּאת תּוֹרַת הָאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת לְכׇל הָאֲשָׁמוֹת. תִּינַח מַאן דְּאִית לֵיהּ תּוֹרַת מַאן דְּלֵית לֵיהּ תּוֹרַת מֵהֵיכָא גָּמַר גָּמַר {ויקרא ה׳:ט״ו} {ויקרא ה׳:י״ח} {ויקרא ה׳:כ״ה} בְּעֶרְכְּךָ בְּעֶרְכְּךָ. תִּינַח הֵיכָא דִּכְתִיב בְּעֶרְכְּךָ אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ בְּעֶרְכְּךָ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר. גָּמַר בְּאֵיל בְּאֵיל.: חַטָּאת מְנָא לַן דְּבָעֲיָא צָפוֹן דִּכְתִיב {ויקרא ד׳:כ״ט} וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעוֹלָה. אַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה קַבָּלָה מְנָא לַן דִּכְתִיב {ויקרא ד׳:כ״ה,ל״ד} וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת. מְקַבֵּל עַצְמוֹ מְנָא לַן אָמַר קְרָא וְלָקַח לוֹ יִקַּח. אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה לְעַכֵּב מִנַּיִן קְרָא אַחְרִינָא כְּתִיב {ויקרא ד׳:כ״ד} וְשָׁחַט אוֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעוֹלָה וְתַנְיָא הֵיכָן עוֹלָה נִשְׁחֲטָה בַּצָּפוֹן אַף זֶה בַּצָּפוֹןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
א שנינו במשנה: קדשי קדשים שחיטתן בצפון, ובפירוט הדברים שנינו תחילה: פר ושעיר של יום הכיפורים שחיטתן בצפון כו׳. ושואלים: מכדי [הרי] דין שחיטה בצפון בעולה כתיב [נאמר], ואינו מפורש באחרים, ואם כן, ניתני [שישנה] עולה ברישא [בראש]! ומשיבים: דין צפון בחטאת, איידי דאתי [מתוך שהוא בא נלמד] מדרשא מן ההיקש לעולה, ואין הדבר מפורש בה, חביבא ליה [חביב לו] לתנא, והקדימו. ושואלים: וניתני [ושישנה] תחילה חטאות החיצונות, שהרי בהן נזכרת ההשוואה לעולה! ומשיבים: חטאות הפנימיות, איידי [מתוך] שנכנס דמן לפני ולפנים חביבא ליה [חביבות עליו] והקדימן. ושואלים: וצפונה בעולה היכא כתיבא [היכן היא כתובה]? ומשיבים, שנאמר בעולה הבאה מן הצאן: ״ושחט אתו על ירך המזבח צפנה״ (ויקרא א, יא). ושואלים: אשכחן [מצאנו דין זה] בשחיטת בן צאן, בן בקר מנא לן [מנין לנו]? ומשיבים: אמר קרא [המקרא] בתחילת פרשיה זו: ״ואם מן הצאן״ (ויקרא א, י), וי״ו של ״ואם״ מוסיף את האמור בפרשה זו על ענין ראשון על הפרשיה הקודמת, בענין עולה מן הבקר, ובדרך זו ילמד עליון בן בקר מתחתון בן צאן. ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] שבאופן זה מלמדין מתחתון לעליון, אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] אין מלמדין, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? דתניא כך שנויה ברייתא]: מיד לאחר פרשת אשם מעילות (שמביא אדם שמעל בהקדש בשגגה), נאמר בראש פרשת אשם תלוי (שמביא אדם שספק חטאת בידו): ״ואם נפש״ (ויקרא ה, יז) — הרי זה בא לחייב על ספק מעילות אשם תלוי, אלו דברי ר׳ עקיבא, וחכמים פוטרין. מאי לאו בהא קא מיפלגי [האם לא בדבר זה הם חלוקים], מר סבר [חכם זה, ר׳ עקיבא, סבור]: למידין עליון (פרשת אשם מעילות) מתחתון (אשם תלוי), שגם לגביה קיים דין זה, ומר סבר [וחכם זה, חכמים, סבור]: אין למידין? אמר רב פפא: דכולי עלמא [לדעת הכל] למידין, והיינו טעמא דרבנן [וזהו הטעם של חכמים], שפוטרים ספק מעילה מאשם תלוי, לדעתם יש גזירה שווה הסותרת דין זה: נאמר כאן באשם תלוי ״מצות״ (״ועשתה אחת מכל מצוות ה׳ אשר לא תעשינה״ ויקרא ה, יז) ונאמר בחטאת חלב כלומר, בחטאת רגילה שאדם מביא על שגגתו ״מצות״ (״בעשותה אחת ממצוות ה׳ אשר לא תעשינה״ ויקרא ד, כז), מה להלן בחטאת, מביא קרבן רק על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כאן אשם תלוי, מביא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, ומעילה אינה בכלל זה. ושואלים: ור׳ עקיבא מה הוא למד מגזירה שווה זו? ומסבירים: מה להלן כשנאמר ״מצות״ מדובר בחטאת קבועה, אף כאן לענין אשם תלוי, מדובר בספק של חטאת קבועה, לאפוקי [להוציא] חטאת של טומאת מקדש וקדשיו, שקרבן עולה ויורד הוא לפי עושרו של החוטא, שאם דל הוא מביא קרבן עוף או מנחה, ובזה אינו מביא אשם תלוי על הספק. אבל אין מדובר דווקא על עבירה שעונשה כרת. ורבנן [וחכמים] אומרים: אין גזירה שוה למחצה, ואם הושווה אשם תלוי לחטאת — הושווה לכל דבר, ואף להגדרת העבירה עליה הוא בא, שהיא בכרת. ושואלים: ור׳ עקיבא נמי [גם כן], מה הוא טוען? הרי אין גזירה שוה למחצה! ומשיבים: אין הכי נמי [כן כך הוא גם כן] לדעתו, והכא בהא קמיפלגי [וכאן בזה הם חלוקים], ר׳ עקיבא סבר [סבור]: ״ואם נפש״ (ויקרא ה, יז) כתיב [נאמר] באשם תלוי, וי״ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון, ולכן גם על ספק מעילה מביא אשם תלוי. ושואלים: ורבנן נמי [וחכמים גם כן], הכתיב [הרי נאמר]: ״ואם נפש״! לימא בהא קמיפלגי [האם לומר שבנושא זה הם חלוקים], דמר סבר [שחכם זה, ר׳ עקיבא, סבור]: היקש (סמיכות הכתובים) עדיף על הגזירה שווה, ולכן מביאים גם על ספק מעילה אשם תלוי, ומר סבר [וחכם זה סבור]: גזירה שוה עדיף ולכן אשם תלוי בא רק על עבירה שעונשה כרת? ומשיבים: לא, דכולי עלמא [לדעת הכל] היקש עדיף, ומדוע לדעת חכמים אין מביאים אשם תלוי על ספק מעילה? על כך אמרי [אומרים] לך רבנן [חכמים]: אמנם הולכים אנו כאן אחר היקש, אבל לא העליון נלמד מן התחתון, אלא תחתון (אשם תלוי) הוא דגמר [שלומד] מעליון (אשם מעילות), לענין זה שאשם תלוי דינו באיל שערכו כסף שקלים (לפחות שני שקלים). שלא תאמר: לא יהא ספיקו אשם תלוי שמביא על ספק עבירה שיש בה חטאת, חמור מודאו מחטאת שמביא על עבירה שעבר עליה בוודאות, מה ודאו מביא עליו חטאת אפילו בת דנקא [שישית הדינר], אף ספיקו לא יביא אלא אשם בר דנקא [בן שישית הדינר]. ושואלים: ור׳ עקיבא הא סברא מנא ליה [סברה זו מנין לו] מנין הוא יודע שאשם תלוי הוא בכסף שקלים? ומשיבים: נפקא ליה [יוצאת לו, נלמדת] ממה שנאמר ״זאת תורת האשם״ (ויקרא ז, א), לומר: תורה אחת לכל האשמות, וכולם באים בכסף שקלים. ושואלים: תינח מאן דאית ליה [זה נוח למי שיש לו, מקבל] לימוד זה של ״תורת״, מאן דלית ליה [מי שאין לו, שאינו מקבל] לימוד זה של ״תורת״ מהיכא גמר [מהיכן הוא למד] לשאר אשמות? ומשיבים: גמר [למד הוא] מגזירה שווה של ״בערכך כסף שקלים״ (ויקרא ה, טו) ל״בערכך״ האמור באשמות אחרים (ויקרא ה, יח. ויקרא ה, כה). ושואלים: תינח היכא דכתיב [נניח במקום שנאמר] במפורש ״בערכך״, והוא באשם תלוי ואשם גזילות, אשם שפחה חרופה שלא כתיב ביה [נאמר בו] ״בערכך״, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: גמר [למד] בגזירה שווה מ״באיל האשם״ (ויקרא ה, טז) האמור באשם מעילות, שנאמר בו כסף שקלים, ו״באיל האשם״ (ויקרא יט, יב) האמור בדין שפחה חרופה. ב ושבים לעיקרו של הדיון, ושואלים: חטאת מנא לן דבעיא [מנין לנו שצריכה] צפון? ומשיבים: דכתיב [שנאמר] בחטאת היחיד: ״ושחט את החטאת במקום העולה״ (ויקרא ד, כט), וכשם שהעולה בצפון, כפי שנתבאר לעיל, כך חטאת בצפון. ושואלים: אשכחן [מצאנו] דין זה לגבי שחיטה, קבלה של הדם מנא לן [מנין לנו] שתהא בצפון? ומשיבים: דכתיב [שנאמר] מיד אחר כך: ״ולקח הכהן מדם החטאת״ (ויקרא ד, לד), והוא בהכרח במקום השחיטה, שהרי צריך לקבל את הדם מצואר הבהמה. ושואלים: מקבל עצמו מנא לן [מנין לנו] שהוא צריך להיות בצפון? ומשיבים: אמר קרא [המקרא]: ״ולקח״״לו יקח״, שמשנים את סדר האותיות במלה ״ולקח״ כאילו כתוב שיקח את עצמו. ושואלים: אשכחן [מצאנו] דין שחיטה בצפון למצוה, לעכב מנין? ומשיבים: קרא אחרינא כתיב [מקרא אחר כתוב] בשעיר נשיא, שאף הוא חטאת: ״ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה״ (ויקרא ד, כד), ותניא [ושנויה ברייתא] על כתוב זה: היכן עולה נשחטה? בצפון, אף זה החטאת בצפון.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144